• תיכון בית ירח

תערוכת מגמת אומנות- תשע"ו (2016)


כניסה לאלבום המלא לחצו כאן

״ליל כוכבים״

״ההתבוננות בכוכבים גורמת לי לחלום. מדוע, אני שואל את עצמי, לא יכולות הנקודות הזוהרות בשמיים להיות נגישות כמו הנקודות השחורות על מפת צרפת? כשם שאנו לוקחים רכבת לטאראסקון או רואן, אנו מתים כדי להגיע לכוכבים״ (וינסנט ואן גוך, 1889).

התנועה והאור ביצירה ״ליל כוכבים״ של ואן גוף שבו את ליבי. הבחירה בחומר- פייטים, אפשרה לתרגם את האור ביצירתו של ואן גוף לאובייקט הנותן אשליה של נפח ובכך לתת מענה לואן גוך בניסיונו להפוך את הכוכבים לנגישים.

תכונות החומר שבחרתי - האור והזוהר, מאפשרות לי גם ״להחליף״ את מצב הרוח של ואן גוך בשמחה.

שיניתי את העיירה המתוארת ביצירתו של ואן גוך והפכתי את הנוף האירופאי, לנוף אחר־ לנוף שלי. את התיאור הנשקף מחלון חדרו המרתי לתיאור הנשקף מחלון חדרי בקיבוץ דגניה.

החלטתי להכפיל את גודלה של היצירה המקורית כדי להעצים את החוויה של הצופה בהתבוננותו ביצירה, בשביל שיוכל להזדהות עם תחושות האומן ובשביל שיוכל להתחבר לעולמי.

באמצעות החומר הנוצץ, הגודל ושינוי המקום הפיזי בו מתוארת היצירה, ניסיתי לתת פרשנות מחודשת ליצירה שנעשתה בסוף המאה ה-19 ולהתאימה למקום, לזמן ולעולם שלי היום.

אורי סחר

אייץ' די

הפרעת קשב היא תכונה מוקצנת. התכונה עצמה מבוססת על היכולת לראות בו זמנית גירויים רבים ולהתייחס אליהם באופן שווה. מכאן נגזר, כי אין אפשרות לבודד גירוי אחד ולהתייחס אליו בלבד, תוך התעלמות מהגירויים האחרים.

אני נולדתי לתוך משפחה בה חלקם סובלים מהפרעות קשב וריכוז בדרגות שונות ובדרכי ביטוי שונים. תופעה זו הביאה אותי לנסות ולהבין את התנהגותם של הסובבים אותי, ולכן היה ברור לי שזה יהיה הנושא בו אעסוק בפרויקט שלי.

בחירת החומרים: פלסטלינה, צמר, סול וחרוזים נבחרו על מנת לבטא את את עולם הילדות שבו נמצאים האנשים הלוקים בהפרעה זו. כמו כן, הפלסטלינה הוא חומר המאפשר התעסקות ממושכת ומתפקד כאמצעי תרפי. העבודה נעשתה על גבי לוחות עץ בגדלים שונים, כמעין משטחי עבודה, בדומה לשימוש שעושים בלוחות אלה בגן הילדים.

הכמות הגדולה של הלוחות והצבעוניות העשירה, מבטאים את הבלבול בו שרויים אנשים אלו.

בעבודתי ניסיתי לשקף את הרגשתם של הלוקים בהפרעה מתוך הבנה שהמערכת החינוכית אטומה כלפיהם במידה מסוימת.

אורי צרי 6.4.2016

בד בבד

כבר בכיתה ו' רציתי לעצב אופנה.

כשנתקלתי בקשיים למצוא בגדים במידות שלי החלטתי שכשאהפוך למעצבת אופנה אני אעצב בגדים במידות כמו שלי, לרזות וארוכות.

ידעתי גם איך הסטודיו שלי יראה, נעים, חמים, אסתטי ומזמין. בעבודה שלי ניתנה לי ההזדמנות להתנסות במימוש החלום שלי, להקים סטודיו לעיצוב אופנה. שילבתי את החומרים והצבעים שאני מתחברת אליהם ומסמלים את מה שאני מאמינה. שילבתי גם ריקוד דבר שמלווה וימשיך ללזות אותי כל הזמן הריקוד מאפשר לי לממש את מה שהעץ, השמלות והצבעוניות שלי מסמלים עבורי.

העבודה שלי מורכבת מהצבע הלבן, הצבע הוורוד, עץ, שמלות וריקוד. כל הדברים האלה מסמלים עבורי יופי, פשטות, אסתטיקה, טבעיות, נשיות וכבוד. דברים אלו נעימים לעיניים ומכניס את המסתכל למעיין שלווה ורוגע, מאפשר להתנתק ולשקוע מדמיון העתיד ומאפשר חופש.

אסיף שקלאר.

"תרדמת התבונה מולידה מפלצות" (גויה)

מזה כשנתיים, ובעקבות אירוע מכונן, התחלתי לסבול מסיוטים בלילות. החושך נהיה למקור חרדה עבורי כאשר אני הולכת לישון. עם הזמן הסיוטים השתלבו עם חווית השינה.

בתחילה, בחרתי לעסוק בנושא הזה בפרויקט במחשבה שההתעסקות עם הסיוטים בעבודה, תהיה תהליך תרפיה. העשייה סייעה לי בהתבוננות מחודשת בתופעת הסיוטים.

בחרתי לצייר בעיקר בעיפרון, מכיוון שיש ברישום דבר מה ישיר, ראשוני ואותנטי. היצירה היחידה שבה ציירתי בצבעי אקריליק, היא הדיוקן העצמי. ציור זה אינו משקף חלום, אלא אותי חולמת את הסיוטים.

מקור ההשראה המרכזי בעבודות״ הוא סדרת הציורים של האמן גויה, "לוס קפריצ'וס". הן מבחינת האיקונוגרפיה והן מבחינת הטכניקה בשחור-לבן.

בציורים, רשמתי את דמותם של חבריי. בניגוד לרישומים, איתם אני מרגישה בטוחה ושלווה לישון בחשכה.

יובל היגנס

עצבים

כולנו חווים עצבים־ אם זה בחיי היום יום, בבית ספר, בעיר או סתם בבית/ חברים. בפרויקט שלי אני בחרתי להציג את העצבים שלי ושל החברה מסביבי, אם זה בבית ספר עם חברים ובעיר שלי, טבריה.

במיצב, ניתן לראות את סוגי העצבים השונים בגוף ולאיזה תגובות הם גורמים. דברים שרופים, קרועים ושבורים־ הם התוצאות. העצבים מצוירים על גבי בריסטולים שחורים ולבנים, כאשר הבריסטולים השחורים מייצגים את מערכת העצבים והלבנים מיצגים את ה״מערבולות" בגוף כשאנו חווים את העצבים עצמם ממש ואיך שהם מרגישים לנו; ובנוסף, צבעי גואש שונים ומעורבבים המציגים את הרגשות המעורבים והכעסים באותו הרגע, כשחלקם יוצרים צבעי ניאון(זוהרים).

במיצב, ניסיתי ליצור תחושה של העצבים האלה, שחלקם יום יומיים של הבית ספר, העיר או סתם עם החברים. כל אחד יכול להיכנס לתוך "עולם העצבים" שלי ושל הסביבה שלי שעשיתי במיצג זה, ולראות את העצבים, הכעסים ואת תוצאותיהם.

רציתי להכניס את קהל הצופים לתוך עולם העצבים שאני חווה כל יום, של עצמי ושל סביבתי.

בעירי יש דיי הרבה עצבים אצל האנשים, אצל חבריי בבית הספר ואצלי. לכולנו יש רגעיי עצבים השאלה שלי, היא מה התגובות שלכם?

במיצב זה שגם הסביבה משותפת ומיוצגת בו, בחרתי שגם קהל הצופים יוכל להשתתף בו, ולכן מונחים לצד המיצב פתקים וכלי כתיבה, שאיתם אתם יכולים לכתוב את מה שמכעיס אתכם, ולתלות אותם על הבריסטול הגדול השחור הריק.

ליז יפרח

מיטת יחידה

"אני אוהבת את הדרך בה השמיכה בסט המצעים התואמים שלי גדולה מספיק כד• לכסות את שנינו, בלילות בהם אתה מתגנב ואני מכניסה אותך פנימה. אני אוהבת את הדרך בה אנחנו מצליחים להצטופף בתוך המיטה הקטנה הזו, מלופפים ומגולפים אחד בשנייה." יומן איש׳ 1483

בחרתי לעסוק בעבודתי במערכות יחסים רומנטיות על ידי שימוש בחומרים רכים. בדקתי מהן עבורי המשמעויות השונות של מערכות יחסים, כיצד ועל ידי אילו דימויים הן באות לידי ביטוי בעיניי, ואת הגישה האישית שלי למערכות יחסים על היבטיהן השונים, לטוב ולרע.

הצבתי את מיטת היחיד הישנה שלי, זו שהייתה בחדרי מאז שהייתי ילדה, כסמל וכזירת ההתפתחות של מערכת יחסים רומנטית.

על החבלים הקשורים לרגלי המיטה תלויות השמיכות השונות שיצרתי, אשר מבטאות את מחשבותיי וגישותיי לגבי מערכות יחסים. השמיכות התלויות על חבל אחד עוסקות בפן החיובי והשמיכות התלויות על החבל השני עוסקות בפן השלילי.

ישנו ביטוי לפריחה, ללבלוב הרגשי, לציפיות, להתרגשות ולתחושת הגילוי הנובעת מההיכרות עם אדם חדש. ישנו גם ביטוי לפחד מחשיפה ואינטימיות, לפגיעה ולהתאבדות הרגשית.

השימוש בחומרים רכים לשמיכות מסמל את היותן של מערכות יחסים עדינות, ענוגות ורכות, גם ברגעים הקשים.

היצירות השונות מסמלות את השמיכה שיכולה לעטות כל מערכת יחסים, ההתרחשויות השונ1ת שיכולות ועלולות לקרות בה.

הברזל ממנו עשויה המיטה והקרש המונח עליה עומדים בניגוד לחומרים הרכים ומסמלים את המצב הקיים. היצירה שעל גבי הקרש מסמלת את אותה היחידה שבמיטה, ומשמעותה פתוחה לפרשנות הצופה.

יצירתו של גוסטב קלימט, "הנשיקה", המציגה זוג אוהבים עטופים במעין שמיכת טלאים מוזהבת ונוצצת, היוותה עבורי מקור השראה עיקרי לעבודתי.

המיצב של טרייסי אמין "המיטה שלי", החושף את המקום האינטימי ביותר של האמנית, השפיעה עלי בבואי להציג את המיטה שלי, את המרחב הפרטי והאינטימי ביותר שלי.

מור זמיר

בחירה לאהוב