בבית הספר התיכון "בית ירח", במועצה האזורית עמק הירדן, ציינו היום (חמישי) את יום הולדתו ה-23 של סמ"ר אורון שאול, בוגר בית הספר שגופתו מוחזקת ברצועת עזה מאז מבצע צוק איתן. "אני זוכר את קיץ 2014, כשבוגרינו לחמו בעזה, ואז הגיעה הידיעה שאורון נפגע. אני זוכר את הרגע הנורא הזה; אורון יצא להגנת הארץ ועדיין לא שב", אמר שרון שדה, מנהל בית הספר.
בין הנוכחים היו זהבה שאול, אמו של אורון, יחד עם אחיו, תא"ל רסאן עליאן - שפיקד על חטיבת גולני בעת המבצע - ומאות תלמידי בית הספר וצוות המורים. "זו השנה השלישית שאנחנו חוגגים יום הולדת לאורון בלעדיו, וכל יום בלעדיו הוא יום ארוך שלא נגמר. הלילות עוברים בלי שינה, החגים וערבי שבת מלווים בכיסא ריק", אמרה זהבה שאול. "המחשבות קשות - האם חם לך? קר לך? האם אתה אוכל, שותה, האם יש לך תנאים נוחים לשינה? כל זה מעסיק אותי בכל יום, כל היום", הוסיפה.
"898 ימים חלפו מאז שאורון נחטף, ומאז אנחנו בסיוט של אי-ודאות, חרדות, תקוות ואכזבות", הוסיפה האם, שסיפרה על אירוע שקרה חמישה ימים לאחר חטיפת בנה. "בשישי בצהריים, שעה לפני כניסת השבת, מגיע אליו הרב הצבאי הראשי, רפי פרץ, ומודיע שהוא ובית הדין הרבני קבעו שאורון הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע, ויש לשבת עליו שבעה. ביקשנו הסברים, והוא ענה שהוא חייב לחזור לביתו לפני כניסת השבת. מאז אנחנו ממתינים לתשובות", אמרה שאול.
"האם היהדות מתירה לקבוע מות חייל כשידוע שהוא נחטף בעודו בחיים?", תהתה האם. "הרב פרץ, אתה בטח יודע שפציעתו של אורון לא הייתה שונה מזו של מאות חיילים אחרים. אני מקווה שאתה ישן טוב בלילה, כי אני לא", אמרה.
האם התייחסה גם להתאלמנותה מבעלה, אביו של אורון, שנכנע למחלה קשה. "הרצל רצה גם הוא לראות את אורון חוזר הביתה, אך כוחותיו לא עמדו לו והוא נפרד מאיתנו לפני מספר חודשים. הוא מלווה אותי בחלומותיי, מעניק לי כוח, תקווה ואמונה", המשיכה האם. "מילותיו האחרונות אליי היו: 'בבקשה לא להרפות, תעשו הכל על מנת להחזיר את אורון הביתה'. מילים אלה לא מרפות ממני, חרוטות בלבי, ואני מתכוונת ליישם את צוואתו".
תא"ל רסאן עליאן, נשא גם הוא דברים, ואמר כי "הערכים שספג אורון בבית התחזקו בבית הספר. פגשנו לוחם ערכי וציוני, שהיה מוכן להקריב את חייו למען המדינה ושלום תושביה. המשימה לא הושלמה, המדינה מחויבת להחזיר את הבנים אורון שאול והדר גולדין".